מדוע חשוב לבני זוג לערוך הסכם ממון ?

גם בין בני זוג (להלן: בנ"ז) שחיים כזוג יונים ,עובר ,לעיתים, 'חתול שחור'. אז, בדיוק באותו רגע, צפים ועולים ,יחד עם האמוציות, גם ריבים ומחלוקות בענין חלוקת הרכוש והכספים.

מה אומר החוק?

חוק יחסי ממון קובע, בין השאר: בפקיעת נישואין, נכסים, שהיו ברשות מי מבני הזוג ערב הנישואין או שנתקבלו ביד צד כלשהו מבנה"ז , במתנה או בירושה, אף במהלך הנישואין – לא יחשבו לנכסים משותפים, שבנה"ז אמורים לחלוק ביניהם בעת פרידה. לעומת זאת, נכס שנרכש במהלך הנישואין מכספים משותפים חזקה על הצדדים כי ייחסו לו כוונת שיתוף ביניהם – ולכן יחולק נכס שכזה בין בנה"ז בעת פרידה.

נו, אז אם הכל כל-כך ברור וקבוע בחוק ,מדוע בכל זאת צריך הסכמים רכושיים בין בנ"ז?

מקרה שנדון בבית המשפט*:

לאחרונה (דצמבר 2015) נדון בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו ,ערעור בדיוק בענין זה. ומסתבר כי הדברים אינם פשוטים כמו שנדמה.

באותה פרשה דובר בבנ"ז שנישאו לפני שנים .יחד נולדו להם ילדים. במהלך הנישואים רכשה האישה ,מכספי מכירת דירה קודמת שהיתה בבעלותה ערב הנישואין, וכן מכספים שהילוו לה הוריה – דירה חדשה . גם הדירה החדשה נרשמה רק על שמה של האישה. ראוי לציין שהבעל אומנם השתתף בחלק מהרכישה אך היה זה חלק זניח. כל המשפחה התגוררה באותה דירה חדשה.

בנה"ז הגיעו להליך גירושין . הבעל טען שמגיעות לו זכויות במחצית מהדירה למרות, שכזכור, היתה זו רשומה רק ע"ש האישה.

לצדדים לא היה הסכם ממון ביניהם . ודאי שלא היתה ביניהם שום התניה כתובה שדנה בסיטואציה בה בנכס מעורב מתמזגים כספים יחודיים ,מתקופת טרום נישואין ,יחד עם כספים משותפים מתקופת הנישואין. כתוצאה מכך הגיעו הצדדים לערכאות ובית המשפט נזקק להתחקות אחר כוונתם המשוערת של הצדדים הן במועד הרכישה של אותה דירה שבמחלוקת והן אחר כוונותיהם במהלך שנות חייהם יחד.

מה פסק בית המשפט?

בית המשפט קבע כי מעת שרכוש נרכש במהלך נישואין איזה זה משנה על שם מי נרשם. החזקה במקרים כאלה היא כי הרכוש שנרכש במהלך הנישואין שייך לשני הצדדים בחלקים שווים ביניהם. הנטל רובץ לפתחו של מי שמבקש להוכיח אחרת ויוצא נגד חזקת השיתוף הזו. שונה המצב במקרה בו קיים רכוש מהתקופה של טרם הנישואין הרשם ע"ש אחד מבנה"ז. כאן החזקה היא כי הרכוש שייך לאותו צד ,שעל שמו הוא רשום . לכן על מי שטוען לתחולת חזקת השיתוף ורוצה לחלוק ברכוש ,רובץ הנטל להוכיח זאת.

במקרה שבפסק הדין דובר בדירה שהיתה, למעשה, נכס מעורב- חלק מרכישתה מומן בכספים של האישה ,שמקורם היה בתקופת טרום הנישואין, וחלק מכסף משותף.

על מנת להחליט בית המשפט היה צריך לשער בדיעבד למה התכוונו בנה"ז עת במהלך הנישואין נרכש נכס מעורב אך נרשם, משום מה, ע"ש אחד הצדדים, האם ייחסו הצדדים כוונת שיתוף לאותו נכס? האם היה דבר מה נוסף, כמו השקעת כספית ניכרת של בנה"ז השני בנכס, המעידה על כוונת שיתוף? מה משמעות המגורים המשותפים בנכס המעורב בשאלה בדבר כוונת הצדדים? וכיוב'...

בית המשפט שקל גם ענינים וסוגיות שמקורם בהתנהגות בנה"ז לאורך השנים כמו לדוגמא: תרומת הבעל לשיפוץ הדירה, טיפולו האינטנסיבי של הבעל בילדים עת בנתה האישה את עסקיה מתוך הדירה, היות הבעל בעל הכנסה נמוכה....

בקיצור – בית המשפט הכניס להתחשבנות בין הצדדים גם שיקולים שהם מעבר לתחשיבים כספיים-עסקיים גרידא כמו מי השקיע וכמה ברכישת הדירה ובאחזקתה לאורך השנים.

חכם יותר לומד מנסיונם של אחרים:

ומה חשוב ללמוד מכך?

כדי לחסוך התדיינויות כאלה ועל מנת שלא יהיה צורך להתחקות אחר כוונתם המשוערת של הצדדים וכדי שבית המשפט לא יצטרך לנחש בשבילנו מה היתה הכוונה המקורית לגבי נכס זה או אחר (נידיי או דלא-ניידי, ממשי או רעיוני) ובעיקר בשביל לא להשאיר גורלם של נכסים, ,בהם השקענו את מיטב כספינו ,כשרוננו ושנותינו, להכרעה חיצונית – מוטב לערוך , מבעוד מועד, הסכם ממון .

הסכם מפורט, שנערך בכובד ראש במסגרתו יועלו כל מיני סיטואציות עכשוויות ועתידיות בוריאציות שונות (עד כמה שניתן לנבאן) עם פתרון מובנה לצידן - יכול לחסוך הרבה כסף והרבה עוגמת נפש . כך גם ידע כל צד איפה הוא עומד כבר מתחילת הדרך, ויוכל לכלכל צעדיו בתבונה בהמשכה.

דבר ראשון – הסכם ממון. כי הסכמים טובים עושים, כאשר כולם עוד מחייכים.

*עמ"ש (מחוזי תל אביב יפו) 43761-03-14 פלוני נגד אלמוני